רשת בקרה גיאודטית הינה קבוצה של נקודות בקרה, המסומנות בשטח באמצעות סימנים מוסכמים כגון ברגים, עמודים, ברזלי זווית וסימנים אחרים, המדודות עם קשר יחסי ביניהן במערכת ייחוס עולמית, ארצית או מקומית.
קיימות רשתות בקרה אופקיות – בהן לנקודות הבקרה ערכים ידועים במישור האופקי בלבד; רשתות בקרה אנכיות – בהן לנקודות הבקרה ערכי גובה ידועים בלבד; ורשתות בקרה תלת-ממדיות – בהן לנקודות הבקרה ערכים ידועים גם במישור האופקי וגם בגובה.
רשת הבקרה הינה אבן היסוד של כל פעילות מיפוי ומדידה; החל ממדידה מקומית של מבנה בודד וכלה במיפוי של ארצות שלמות.
רשת הבקרה צריכה להיות מתוכננת ומבוצעת בהתאם למטרה שלשמה נדרש המיפוי. לדוגמא: למיפוי שטח פתוח לצרכי תכנון כביש חדש, מספיקה רשת בקרה בדיוק של מספר סנטימטרים. זאת, מכיוון שהמדידה הינה של פריטים שאינם מוגדרים היטב כגון פני קרקע סלעיים או חוליים, שבילי עפר, עצים וכד'. לעומת זאת, לסימון פסי מסילת רכבת או סימון מיקומים להרכבת מכונות במפעל, נדרש דיוק של מילימטרים בודדים ואפילו מילימטר אחד. למטרה זאת, נדרשת רשת בקרה בדיוק מתאים של 1-2 מ"מ. דיוק המדידה יהיה תמיד מסדר הגודל של דיוק רשת הבקרה או נמוך יותר.
לכל מדינה בעולם, קיימת לפחות רשת בקרה לאומית אחת. בעבר, הייתה נהוגה חלוקה לרשת בקרה אופקית ורשת בקרה אנכית נפרדות, ורשתות אלו גם נקבעו פיזית על בסיס סימונים שונים במקומות שונים מהותית: נקודות בקרה אופקית (טריגים) נקבעו במקומות גבוהים ושולטים עם קשר ראיה ביניהן; נקודות בקרה אנכית (בנצ'מרקים) נקבעו במקומות נמוכים ונוחים לגישה – בד"כ לאורך צירי דרכים ראשיות, על מנת להקל על מדידות האיזון שנדרשו להעברת הגבהים. מאז פיתוח מערכת ה- GPS (Global Positioning System), השתנה משמעותית אופי רשתות הבקרה הלאומיות והן הפכו לרשתות בקרה תלת-ממדיות. למרות זאת, לא הסתיים תפקידן של רשתות הבקרה המסורתיות וגם היום מתוחזקות רשתות אופקיות ואנכיות נפרדות בנוסף על המערכות המרחביות שנמדדות בשיטות לווייניות.
בעשור האחרון, הוקמו ברוב המדינות המפותחות מערכות בקרה המבוססות על מערכת תחנות קבועות של מקלטי GPS. מערכת אופיינית כוללת מספר תחנות בסיס המקושרות לשרת מרכזי ומספקות מגוון שירותים למשתמשי קצה: החל מהורדת קבצי ייחוס לחישוב מדידות GPS; דרך שירות מדידה בזמן אמת על בסיס חיבור סלולארי של מקלט ה- GPS בין משתמש הקצה למערכת; שירות DGPS לקבלת מיקום ברמת דיוק של כמטר אחד; מעקב תזוזות שוטף אחרי צורת כדור הארץ בשטח המדינה והעולם ועוד. מערכת התחנות הקבועות של המרכז למיפוי ישראל כוללת כיום (פברואר 2017) 22 תחנות בסיס, בפריסה מהחרמון בצפון ועד אילת בדרום. בנוסף, מופעלות בארץ מספר מערכות פרטיות.
לרשת הבקרה חשיבות קריטית להצלחת כל פרויקט הנדסי; תכנון ומדידה נכונים של הרשת יבטיח, ברוב המקרים, ביצוע מדויק של הפרויקט תוך תאימות לפרויקטים שכנים והתחברות מדויקת למצב הקיים. ולהפך – תכנון ומדידה לא מקצועיים ולא מדויקים יגרמו לנזקים כבדים בביצוע, לעיכובים ולמגוון בעיות ותקלות בהמשך הפרויקט. בפרויקטים מסוימים, רשת הבקרה עצמה היא מהות הפרויקט – רשתות בקרה להתוויית מסילות רכבת ורכבת קלה; רשתות בקרה לניטור שקיעות ותזוזות; רשתות בקרה לניטור תזוזות טקטוניות ועוד.
לחברת ארמי גרינשטיין הנדסה גיאודטית בע"מ מומחיות מיוחדת בתחום זה. החברה תכננה, הקימה ומדדה רשתות בקרה על פני הקרקע ומתחתיה, באורכים של מאות קילומטרים, בפרויקטי התשתית הגדולים שבוצעו במדינת ישראל: קו הרכבת המהיר לירושלים, הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן, הארכת הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, פרויקט אגירה שאובה בגלבוע, עשרות פרויקטים של מעקבי שקיעות ותזוזות ופרויקטים רבים אחרים.
רונן גרינשטיין, מהנדס ומגיסטר בהנדסה גיאודטית, מתמחה בכתיבת מפרטים טכניים בעברית ובאנגלית לתכנון רשתות בקרה לפני תחילת הפרויקט ותיעוד הקמה ומדידה של רשתות לאחר ביצוען.
החברה משתמשת בציוד המדידה האיכותי והמדויק ביותר בעולם להבטחת הדיוק המרבי של רשתות הבקרה שהיא מודדת.
דוגמאות להקמת רשתות בקרה אופקיות ואנכיות מדויקות :
קו הרכבת לירושלים- תרשים צלעון 2015
תיאור נקודת בקרה בפרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב
תרשים רשתות בקרה תת-קרקעיות בפרויקט אגירה שאובה בגלבוע
